"בואו כפי שהנכם" – מופע משירתו של ג'לאל א-דין רומי
"בואו באשר תהיו
גם אם הפרתם נדרכם אלפי פעמים
שלנו היא לא שיירת ייאוש
בואו כפי שהנכם."
עוד במהלך הסדנה במדבר העבירה לי היידי ניחוחות מהחוויה שלה במופע של רומי, הלב היה אז פתוח, העיניים הכחולות והעמוקות שלה הביעו את הרגש, והמדבר חיבר את הדברים כך שכבר אז הזמנתי כרטיסים. כך מצאתי את עצמי ביום שלישי בערב (עליו אמרו גדולים ממני פעמיים "כי טוב") במופע עדין ומדויק, שבו חייו, שיריו, וסיפוריו של רומי הפכו באמצעות מוסיקה מילים ומחול למערבולת גדולה של אהבה ותשוקה.
וכפי ש"מואה" הייתה מרחב מעצים לקיומה של הסדנה במדבר, כך דק העץ של מתחם MC2 בביתן אהרון, בינות לצמרות האיקליפטוסים ואל מול מרחבי עמק חפר, היה מרחב אינטימי ומדויק אשר אפשר קיומו של המופע "בואו כפי שהנכם". ואנחנו באנו, ובסיוע מעט אלכוהול, ובהשראת האסתטיקה של המקום והשעה הקסומה של קצת אחרי שקיעה - התמסרנו לתדר האהבה של המופע, ואפשרנו למילים, לצלילים,לרכות, לעוצמה, לתנועה ולרוח שביניהם לחלחל אט אט פנימה.
 |
| שיר אהבה לשמס, אהובו של רומי |
"מעבר למילים" אומר רומי "יש שדה... אפגוש אותך שם..." ואנחנו בשדה הקסום של מתחם אם סי זכינו לפגוש בו.
הייתה זו הזדמנות לאוהבי רומי להיזכר באהבתם אליו ולאלו שמתוודעים אליו לראשונה להציץ אל עולמו המופלא.
השירים והסיפורים, השירה והנגינה, המחול והמדיטציה השתרגו אלו באלו ויצרו חוויה חושית ספוגה במשנתו של רומי שחי בכיסופים לאיחוד מחודש עם האהוב (השורש) שממנו הוא נקרע והופרד. מסע אל רוחו והווייתו של רומי, מסע אל מעמקי ליבנו אנו.
"אם בן אדם אמיתי הנך, המר על הכל למען אהבה! ואם לא, עזוב כינוס זה!" כך מצוטט רומי, ומיותר לציין כי איש לא עזב... מחפשי אהבה בלתי נלאים שכמותנו.
ואנחנו עדיין משפשפים את עינינו כפי שביקשה מאתנו אלהיה, ומביטים
באהבה באהבה.
באהבה באהבה.
רומי, שחווה אהבה אולטימטיבית אך גם אבדן ופירוד – מביע את תחושותיו במילים מדויקות ובשירה מהלכת קסם. וכך גם המופע – נישא בעקבותיו אל מחוזות של אקסטזה ושמחה כמו גם אל מחוזות של כמיהה עמוקה לשיבה הביתה.
אני שבה וקוראת את הברושור של המופע, וחשה שאין שום טעם לחפש מילים אחרות מאלו שכתבו יוצרי המופע על
מנת לתאר אותו:
מנת לתאר אותו:
"קולו של המשורר הסופי רומי, מבעבע מתוך תרבות האסלאם של המאה ה-13
אך רוחו ונשמתו חוצות לאומים, דתות ארצות וזמן.
מילותיו היפיפיות, חדורות התבונה והתשוקה, מפלחות את הלב ומזכירות לנו את טבענו האנושי העמוק.
באמצעות מוסיקה ומילים נשזרים חייו שיריו, וסיפוריו של רומי
אל תוך ערב קסום המביא את קולו של המשורר, המחולל והמיסטיקן
ספוג האהבה והתשוקה אשר הצהיר כי:
“אהבה היא הדת והיקום הוא הספר"
שלושה אומנים שונים בונים את המופע, כל אחד מהם תורם לו מימד אחר, והשילוב ביניהם הוא דוגמה חיה למונח "סינרגיה" (זה עתה גיליתי כי האקדמיה תרגמה את המושג לעברית: מעתה אמרו "איגבור")
על המילים אחראית אלהיה אייל מור - כמה קטנה ככה גדולה. אילו עוצמות יצאו מהגוף הזעיר שלה! עוצמות שנובעות מכך שמדובר בחומרי לבה. מכך שהיא מחוברת באהבת נפש אל האיש ומשנתו. ואלהיה מספרת סיפורים, מקריאה שירים וממחיזה אירועים - עורכת היכרות אינטימית בינינו לבין אהובה. אני קוראת שמדובר בדרמה-תרפיסטית, והיכולת הדרמטית שלה אכן מרפאה.
על הצלילים אחראי נתנאל - קולו, שירתו, והצלילים שהוא מפיק ממגוון כלי הנגינה בהם הוא אוחז מרטיטים את הלב. כמו תורות רבות אחרות, גם הסופים מאמינים כי אין לנו מה ללמוד אלא רק להיזכר. וכשנתנאל פרט על הגיטרה, וצירף אליה את קולו הצלול והעצמתי, היא הייתה שם. ההיזכרות. כך נשמעת שירת האל. כך נשמעת כמיהת הלב לאהבה. זהו המקום שמנו בוקעת תפילה.
כשחיפשתי אותו מאוחר יותר באינטרנט לא יכולתי שלא להתחבר למילים שבהן הוא מגדיר את עצמו: "אומן קול". אכן נתנאל גולדברג, כשמך כן אתה - האל נתן לך הר(ברג) של זהב(גולד) ואתה פורט באמצעותו על מיתרי הלב.
ואחרון חביב, על המחול, אסים שאול ברכה, שמסתחרר סביב מרכז עצמו,סביב שורש הוויתו, בריקוד אהבה לאלוהים. סחרור מדיטטיבי, מהפנט. על מחול הדרווישים נאמר כי "הוא נועד להביא לביטול המחיצות וההפרדות, בין דבר למשנהו, בין אדם לזולתו ולכל מה שסובב אותו. השמים והארץ וכל התופעות והברואים מתלכדים לאחד, ושוב אי אפשר להפריד ביניהם". מכנים את הדרווישים "פרפרי האל" ואמנם, אסים פורש את כנפיו, החצאית הלבנה שלו מתרוממת בהדרגה יותר ויותר גבוה, עולה ויורדת, מסתחררת בסיבובים טהורים של חיבור.
מיכלי סיפרה לי אחר כך שמדד "סיבוב" השמלה הוא אחד המדדים החשובים בבחירת השמלות של בתה הקטנה. ואני נזכרת בעצמי כילדה, מסתובבת סביב עצמי עוד ועוד, וכשאני נעצרת, אני אומרת , אמא את רואה איך כל העולם מסתובב. מסתבר שכאשר מחוללים מבפנים, מהמרכז, מסתובבים על ציר האהבה - לא נופלים...ילדים יודעים זאת...
כשחזרתי הביתה ניסיתי לשתף את הבן המתבגר שלי בהתרגשות. תחילה חשב שהיתה זו הופעתו של רומי עצמו. כשהסברתי שלא ממש... ושמדובר בכמה מאות שנים טובות שהאיש עצמו כבר לא בינינו... ורק שירתו היא זו שממשיכה להתנגן... סיכם יונתן את המופע במילים: "אז ראיתן גירסת "קאוור" של רומי"... לך תסביר...
אז אם יזדמן לכם לראות את המופע "בואו באשר תהיו" פרגנו לעצמכם. לא תתחרטו. ואם המלאכיות של אם סי יזמינו אתכן שוב, לאירוע כזה או אחר, "בואו באשר תהיו". הן יודעות למה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה