ליאת ישי - את לי מואה

"חוש הטעם, חוש הומור וטעם החיים"

חוטים של זהב

אט אט נרקמו להם חוטים של זהב בלב מדבר.

אט אט נשזרו להם חוטים של זהב אלו באלו.

חוטים היוצאים מהלב, וחוזרים אל הלב.

חוטים המחברים לב ללב.

אריג של מלכות.

בגדי כוהנת גדולה.

והחוטים דקים דקים... עדינים עדינים...

אבל נוכחים. מאוד נוכחים.

והאוויר הצלול של מואה מאפשר לחוטים להיות,

והם מתחברים ללא הפרעות, ללא הסחות...

רוקמים מילים מופלאות של אהבה.

והלב הולך ונפתח, והקרבה נראית טבעית מתמיד,

והתחושה היא של יותר "אני", ובה בעת גם יותר "אנחנו",

וככל שהדיוק פנימה גדל, כך פשוט יותר להתחבר החוצה.

והאוויר מתמלא בתדר של קסמים,

ואפשרות לפגוש את עצמנו ממקום חדש,

ולרגע, ולעוד רגע - נדמה שהכל אפשרי.

שכל שנדרש הוא להיות פחות ולא יותר.

להשיל ולא להעמיס.

ופתאום הפחות מרגיש כמו יותר

והקלילות מאפשרת לרקוד, להיות...

קסם באוויר, קסם בלב.

אלא שמה שכל כך פשוט במואה

הופך מאתגר כל כך עם השיבה הביתה.

היה או לא היה?

כל כך קל לשמוט את האחיזה בחוטי הזהב.

כל כך קל להתבלבל, לשכוח.

לחשוב שאולי זה לא ממש הרגיש באמת.

חג החנוכה באוויר. אורות וניסים באים לקראתנו.

הזדמנות להיזכר בכך שהפלא מצוי בכל.

הזדמנות להזכיר לעצמנו את טבענו הפשוט. האוהב.

אני רוצה להזמין כל אחת ואחת, לשמור על קצה החוט שלה

גם אם נדמה שהוא אינו מוביל עוד לאותו אריג מקודש.

גם אם נדמה שהוא אינו כה מוזהב כפי שנדמה היה לנו.

מה שהרגשנו היה אמיתי. מה שידענו היה מה שהדברים הינם.

המסך המכסה את עינינו הוא זה שאינו אמיתי.

האחריות להחזיק בחוט, למשוך בו משיכות קטנות מדי יום,

להזכיר לעצמנו לאן הוא הוביל ולאן הוא יכול לקחת אותנו – עלינו.

וכשם שבתחומים אחרים אנו מיטיבות להבין

כי על דברים יקרים צריך לא רק לשמור - אלא גם לתחזק,

כך אנחנו חייבות לעצמנו את המקום הזה.

לא רק עבורנו, אלא עבור כל האנשים שאנחנו אוהבות.

כמו מכשיר הזקוק להטענה, כך עלינו לוודא שאנו מתחברות מעת לעת

אל מקורות ההזנה שלנו.

אל אותם מקומות ונסיבות שפותחים את ליבנו ומעסים אותו.

הייתה זו הפעם השנייה שלי במואה.

ואני כבר יודעת שתהיה גם הפעם הבאה. וזו שאחריה.

בגלל הלב. בגלל חוטי הזהב. בגלל הקסם שמחוללת האהבה.

חג חנוכה שמח!
איריס

שוקו / ליאת ישי

את קורעת את שקיק השוקו בשינייך, באומץ ובהחלטיות של לביאה הלוחמת להשיג מזון לגוריה. כל כולך מרוכזת בשפיץ הניילון העיקש שדורש להוקיע ממך תשוקתך. יפה את ! פראית ! פלאית ! פורצת מחסומייך בעוז ולוגמת את משקה השוקו בשקיקה. כצוף מפרח נדיר, הנמצא בפסגות ההרים, כנקטר אלים מקודש המוגש ליחידים. עינייך עצומות וליבך ער. רטט ריסייך ועפעפייך משמש כעד ממשי לעונג הצרוף הממלא הוויתך. מחוג הזמן במימד אין סוף. כל כולך מתמסרת, כל אברי נשמתך חוגגים סיפוק מתוק, כל תא מתאייך מברך.

כגור אריות פלומתי היונק משדי אימו את. בנחת בשלווה, בסערת חושים,בכמיהה רוגעת, בכיסופים, שותה,יודעת, נוגעת. כאילו אין מחר, אין אתמול, אין היום רק הרגע הזה בהיר כחלום. שפתייך מותאמות בנוכחות מלאה, מחלחלת ונובעת באחת. כל חושייך רועדים כעלים, ואת כולך ברעידה זו. זכה כילדת תום מוגנת ובטוחה בעולם אין גבול. ברגע מופלא של אחדות עם עצמך, את והיקום כולו עטופים אושר שוקו.

אני תופס אותך בצמצם ההתבוננות שלי, רגע של הוויה מלאה. נוצר דמותך,גומע תשוקתך, ומצפין את הסרט הקצר הזה בנפשי ההומה. שומר את מתיקות היותך ככר למראשותי. חולם ומטפס בסולם יעקוב, פוגש את מלאכי השרת בשאלה: היאך זה נתמזל מזלי לפוגשך? עד מה נתמזל העולם בנוכחותך, בת אנוש שובבית, מלאכית לוגמת שוקו שכמותך,בכזו טבעיות את הופכת כל רגע פשוט לבלתי נשכח.

החרובית / ליאת ישי

החרובית, עץ המסתור והסוד. האישה של עץ החרוב, שמחבקת את כל מי שבא בקרבה, שנים היא עומדת בלב שמורת הטבע של ביתן אהרון, צופה בעונות שחולפות, מקשיבה לשיח חברות קרובות, מאזינה לשתיקת האוהבים. בחרה לה החרובית מקום טוב באמצע, מספיק רחוק ודיי קרוב, פרסה ענפייה החזקים בהכנעה ועשתה לנו בית. איגלו, ולא של אסקימוסים, איגלו אביבי, מחפה, מכסה, שומר, מגן וממלא בהשראה.

הילדים לא מוותרים על הצפייה בכוכבים דרך ענפייה האוהבים של החרובית. הם מסדרים להם מחצלת וכריות, מחנה אמיתי. הענפים ביום נראים כמקשה אחת כמעט, אך בלילה עת מנצנצים הכוכבים, מתבהרים הרווחים, והחופש של שמעניקה לנו זאת בחסדה המלא חוצה את גבול כלל ציפיותנו.

גינת התבלינים / ליאת ישי

אני עוברת ליד גינת התבלינים, שופעת קורנית, מרווה, לימונית, נענע, בזיליקום ואורגנו, עצי הרימון עמוסים בפירות. עץ הזית העתיק שעומד בביטחון של מאז ומעולם הייתי ועד עולם אהייה.

בקלות אני מתמסרת לאשליית גן העדן, מלטפת את עליי הגרניום הלימוני שנענה לי במהירות פלאית ומפזרת ניחוחות ברוחב לב. סבתא הייתה אומרת, וואו איזה שפע, ואני אומרת וואו איזה אושר פשוט, הכרת תודה גודשת את ליבי ואני מודה על רב מזלי.

מכתש ועלי

/ ליאת ישי

מכתש האבן והעלי, שמה בו גרעיני תבלין ומכה באהבה בתנועה קצבית של מוסיקת הנשמה. איך אפשר להכות באהבה אני שואלת, אני מכה וחושבת, איך הם בדרכם למקסם היותם, להיפתח ולהעניק ניחוחם וטעמם העשיר. כמה גרגרים בודדים המוותרים על האני ומשפיעים - מלשון שפע על סיר שלם. חולקים את סוד מהותם, את מקור הווייתם וכמו מפיצים ייעודם הלאה.

מפליגה על מפרשים ירוקים

/ ליאת ישי

אני הולכת בשדה

לא חוששת לקטוף סירפדים

יודעת כי צריבתם מרפאת אותי

עליי החובזה רעננים

ירוקים

קוראים לי להפליג

על מפרשיהם הירוקים

אני מתכננת

את בישול המרק

אני טועמת את טעמו

ונהנת בהנאה מרובה

עוד בשדה

ועוד

אני רואה שם את את כולם

נהנים

מהשפע, מהטעם, מהחיות,

מהחיים!

נופלת קמה / ליאת ישי

בת חופש אהובה עד כמה עמוק מוכנה את לרדת אל סוף דעתך? לבחון את נבחי הכרתך?

שבט מחשבותייך מכה בעוז כתופים ממרחק, מהדהד ללא מנוח. לבבך מבקש שלום, שפע, ואת במאמץ מתמיד. בבחירה בין הלמות לבבך ועומס מחשבה. צווארך כגשר מט לנפול... בני השבט אוחזים משני קצוות החבל... ומשיכה מזה... ומשיכה מזה... ואת - אייך ? נעה כמטטולת, נזקרת מצד לצד, פוחדת לאבד שליטה, להיפרד מהרגלים נוחים, רוצה לקחת אחריות על חייך, משתדלת, מתאמצת, ואין שלום. נופלת, קמה, נופלת, קמה, נחה.

אמבט:

טובלת באמבט יציב, עומד על ארבע רגליו במרכז הלופט רחב הידיים. עליי הכותרת של השושנים האדומות נוגעים ברוך בבטנך, מרפרפים על פטמותייך הזקורות.

שותה את לחיים מיץ עננים צלול, זורם הוא לאורך צווארך הענוג, וצולל ברוך היישר בקפיצת ראש אל מרכז חזך.

סביבך שלל אבני חן פזורות. צבעוניות, זוהרות בקרני השמש החודרות ברכות מבעד לחלנות הענקיים... צובעות אותך צבעיי אהבה.

יוצאת מהמים חשה את הטיפות הזולגות על מרום גופך לאורך עמוד שדרת חייך.

נשכפת על סדיני הכותנה הלבנה ואת עירומה כביום היוולדך. כל גופך איתך, ואת מאוהבת בכל סנטימטר של גוף, של נפש, של הוויה.

מר השוקולד הזה

/ ליאת ישי

תנועת המחשבה

נעה, מקפצת

בין בלוטות הטעם

על לשוני

מר השוקולד הזה

וכה מתוק בלבבי

בהתעוררותי

/ ליאת ישי

אכלתי מראות

שמעתי תנועות

נשמתי ניחוחות

ושבעתי

בצק / ליאת ישי

ל

לוש בצק

לקפל חומר בתוך חומר

זה כמו

עיגול בתוך עיגול

זה כמו אהבה בטעם טוב

עלה מנטה / ליאת ישי

כשאני טועמת

את מה שיש

לטעום

ורואה

את מה שיש

לראות

אני עלה מנטה

בסמודי

של בוקר רענן

מפליגה / ליאת ישי

אני רואה אותך

נוגסת

בעוגת תמר תפוז

כמו

מרמלדה לנפש

כמו...

אני רואה אותך

מפליגה

אל חוף מבטחים

חוף הערגה

והנועם

אני

רואה אותך

רואה אותי

מפליגה איתך

ואת

איתי

צימאון

/ ליאת ישי

יש בי

צימאון עז

לטעימה

ממשקה האלים

עוד

בגופי האנושי

עוד

בהכרתי המוגבלת

עוד

בהיותי

עוד

הירח הבהיר

/ ליאת ישי

היום במיוחד

הלבנה עגולה

התבשיל טעיםן

היום במיוחד

השמלה

לבנה

הפרח פורח

היום במיוחד

הארוחה

מוכנה

פיצפוץ / ליאת ישי

כמה מענג לחוש את קול פצפוץ הענב בפי

כמה מרגש לראות אותי בעינייך

כמה פשוט להתרגש כשהלב פתוח

כמו ססגוני לטבול באמבט סיידר מוגז

פוקחת את עיניי הבוקר הזה כחדשה, עומדת אני נפעמת מטבע הבריאה, מודה על היותי חלק מהנשגב, המסתורי, חלק מהשבט הגדול, מהיקום. מחוייבת לעצמי להמשיך במסע הגילוי כתינוק בן יומו, לפעול בהרמוניה ובהודיה עם כל הסובב ועם לב ליבי.

כולי התפעמות ופליאה, מוכנה ומזומנה ללגום את החיים.

הסלע שעל צלע ההר

/ ליאת ישי

ובלילה הקצר של הקיץ

נמהר ונחצה את הנהר

נחוש

ונעלה את ההר

וברוח נשמותינו נגיע

ובגבעות הסמוכות יילוונו

פרחי השושן, כובע הנזיר, והתלתן

ובשדות יזרחו שפע חרציות זהובות

כמרבדי אהבת עולם

והשמש, תעמוד ממעל ותאיר ברוח

את הארעי והיציב

את בר החלוף והאיתן

ותקשור אותם יחדיו בסרט מבריק

להעירנו בכל בוקר מחדש

ונשמח להיות חיים

ונמציא לנו מקום קדוש, מפורסם

ונקרא לו

הסלע שעל צלע ההר

ובכל פעם, מי שלא יגיע, ידע!

יגע!

בנקודת האושר, במראת הזיכרון!

ויגמע וישתה לחיים

שם קרוב אצל הסלע שעל צלע ההר...

מלח תבלינים את!

/ ליאת ישי

כורכום

כמו אבקת הזהב

של השורש הסודי

קצח

כמו הנמשים

של ההר הקדוש

שומשום

כמו נקודות החן

בשביל העולה

פפריקה

כמו צבע האדמה

אורגנו

כמו פרעות השבט

בזיליקום

כמו ניחוח המלך.

ואת

כמו שאת

עם אגם לבבך הצלול

עם נקודות החן על כתפייך

עם ברק הזהב בעינייך

כך

בטבעך הפשוט

מלח תבלינים משובח את.

כנבט:

יקרה

קול אשר בשמיים

ועל פני האדמה

נברא למענך

התבונני היטב

וקראי בהם הסימנים

ליבך כבית המטמון

לכל האוצרות

כלובן השלג

כעדינות העשב

כעסיס הפרי

חושי כנבט

שזה עתה פרץ

את תחומי מחשבתו הרגילה

זה עתה ביקר ביקום חדש לו

זה עתה נולד

זה עתה...

טעם החיים את! / ליאת ישי

משובחת שכמותך!

שובי וזכרי

את נקטר נדיר פרעי

את עונג בר טבעי

את צוף יסמינים

ופשטות סביונים

כל כולך

מיזוג טהור

של אור בעור

סוד הקסם הרענן

התגלמות האהבה

טעם החיים את!

--------------------------------